קבלה לעם – טעם החיים

אני לומדת קבלה! כן, קבלה. כבר שמונה שנים. אני בחורה בשנות הארבעים המוקדמות שלי, נשואה, 2 ילדים, כל החבילה. לא דתיה, לא שומרת מצוות, לא אוכלת כשר, לא צמה ביום כיפור. תשאלו מה הקשר בייני לבין קבלה? גם אני בהתחלה לא ידעתי, אבל הרגשתי! מאז ומתמיד, הרגשתי שזה המקום שלי. אני זוכרת את עצמי, בולעת בשקיקה את הסיפורים של אבא שלי על ספר שנקרא ספר הזוהר שצופן בחובו את כל סודות היקום, היה לי ברור שיום אחד אני אמצא את דרכי אליו. 

אז זהו, שהיום הזה הגיע לפני שמונה שנים. במקרה (או שלא במקרה יש לומר), חברה המליצה לי ללכת לשמוע שיעור במכללה שנקראת "קבלה לעם". הגעתי לשיעור מבוא ועוד לפני שהמרצה סיים את ההרצאה כבר הייתי רשומה לסמסטר א'. כמובן שאח"כ הגיע גם סמסטר ב' ו-ג' ועם כל שיעור התיאבון שלי רק גבר. היה משהו בין דפי הספר שפשוט דיבר אלי, דיבר ללב שלי. ידעתי שזה המקום שלי. הרגשתי שהגעתי הביתה. 

כשסיימתי את לימודי המכללה הצטרפתי לקבוצה. קבוצה זה בעצם אומר שאת כל לימודי התאוריה שלמדנו במכללה, עכשיו אפשר לנסות ולתרגל במסגרת הקבוצה. זו הייתה חוויה משנה חיים. בפירוש! מאדם חרדתי, מלא פחדים, מלא חששות, עם פחד קהל, פחד מאנשים, פחד מהצל של עצמי הפכתי להיות אדם אופטימי, מוקף חברים ואנשים, עם ביטחון עצמי. קיבלתי משמעות לחיים. קיבלתי מטרה, מהות, ערך. הפכתי להיות אדם מאושר.

עכשיו יבואו כל הצינים והספקנים ויתחילו לחלוק עלי – מה זה אושר? איך את יודעת שזה משהו אמיתי. עכשיו את מאושרת אבל כשתבוא תקופה קשה אז האושר ייעלם… ולכל אלו אני עונה – אושר אמיתי זה חופש! החופש להיות משוחררת מפחדים, מחששות, מדאגות. זה לא שאין לי תקופות קשות או לחוצות, אבל בכל מצב אני סמוכה ובטוחה שאני בדרך הנכונה לעבר המטרה, לעבר המימוש העצמי שלי כך שגם משהו שנתפס בחוויה שלי כמשהו קשה הוא תמיד מגיע עם משמעות וערך להתקדמות שלי בחיים האלו. 

בקבלה לעם למדתי שיש פה משהו מעבר לחיים הגשמיים שלנו על פני כדור הארץ. על פי תורת הקבלה, כולנו מחוברים למקום הזה, למקור הזה, לכח הזה שמנהל פה לכולם את העניינים וכשיודעים מה מטרת הכח הזה פתאום יש טעם לחיים.