«

»

יול 04

צו של אמא

אמא, אני מצאתי רעיון חדש, את כל כך לא רוצה שאני אעבור לגרמניה אז אני אעבור לפורטוגל .אבא הרי מרוקאי. הוציא דרכון פורטוגלי דרכו. בן שלי יקר, לנו היהודים צריך להיות זיכרון מאוד ארוך, אך מדור לדור הוא מתקצר. הסיפורים שלי ושל הורי על השואה ועל האנטישמיות, על השנאה כבר לא מרגשים אותך, אבל תרשה לי להפוך קצת למורה ולקחת אותך לטיול היסטורי רחוק, חמש מאות שנים אחורה לאזור פורטוגל. פורטוגל היא מדינת הגובלת בספרד וההיסטוריה של היהודים שבה שזורה בהיסטוריה של יהודי ספרד. לפני קצת יותר מחמש-מאות שנה היתה ליהודים במדינות אלה קהילה מפוארת ומשגשגת, היתה להם הצלחה רבה בחברה, רבים מהם היו פוליטיקאים וכלכלנים והיו מקורבים לחצר המלך. 

וכמו תמיד התהפכה עליהם ההיסטוריה. הם (או אולי אגיד אנחנו) עברו השפלה אדירה שנשארה חקוקה בזיכרון המשותף שלנו. הדור שלי עדיין זוכר וכואב. כאשר החל גירוש ספרד ב-1492 חיפשו יהודים רבים מסתור בפורטוגל, אך לא להרבה זמן. כבר ב 1496 גורשו היהודים גם מפורטוגל, אני יכולה לראות את התמונות של האנשים, לבושים בבגדים מפוארים מימי הזוהר שלהם, נאלצים לקום שוב ולאסוף קומץ חפצים שהצליחו לאגור בכמה שנים בודדות ולצאת לדרך בחום ובגשם ללכת אל הלא נודע, לחפש מקום חדש שיסכים לקבל אותם. אולי גם לפרק זמן קצר. לאורך ההיסטוריה גורשו יהודים פעמים רבות, לרוב זה קרה סביב תאריך שהפך עם הזמן לאבל לאומי – תשעה באב. חורבן בית המקדש שהוביל להתפזרות יהודים בעולם, גירוש מאנגליה, צרפת, ספרד, פורטוגל כמו שמסבירים בני ברוך.

בתשעה באב נוסד הגטו הראשון, משם היהודים כבר לא הצליחו לצאת ההיסטוריה לעולם חוזרת, בספירלה. גבוה יותר, חזק יותר, מכוער יותר, כואב יותר. תגידו ובצדק, אבל בגטאות יהודים היו מאוחדים, היו עם דואג, היו בערבות. אבל מה שהוביל את הורינו וסבינו לגטאות היה פירוד גדול, רצון להתבולל, להפסיק להיות עם ואולי האיחוד הזה בתוך הגטאות, החיבור הזה ששנאה כל כך גדולה דחפה אליו, הוא שעצר את הספירלה, ומי יודע אם לא היינו מתחברים אם אני, אתה ואת היינו חיים כאן היום. באמת, אני מרגישה שגם כאן בארץ ישראל אנחנו לא בטוחים והגירוש יכול לבוא, כל יום זה מורגש יותר ויותר. אנחנו נמצאים בניגודים גדולים, לא מרגישים כעם, ההיסטוריה הוכיחה לנו כי יש חוק ברור במידה ואנחנו מתאחדים, אין לנו ממה לפחד בשום מקום

הרב לייטמן אומר שאם אדם לאדם חבר, כשאנו משתלבים יחד, רוצים להרגיש את עצמנו כאחד שלם, כמשפחה אחת שכל אחד חושב על העם הכללי ועל איך לשרת אותו ולא על עצמו, אז אנחנו מביאים טוב לא רק לישראל, לא רק למדינה שבה אנחנו חיים, אלא אנחנו גם יכולים לשמור על עצמנו מכל הבעיות. אז אותם המדינות והעמים שאליהם הגענו, יסתכלו עלינו בצורה אחרת.

לאן שלא תחליט להגיע, בני היקר, אם תהיה זו גרמניה, פורטוגל או כל מדינה אחרת, העיקר שתזכור את הכלל הזה. תיקח אותו בליבך כמו צו של אמא, תדאג להיות אדם. אדם אוהב, דואג, מתחשב באחרים, תנסה להדביק בזה את כל הסובבים אותך, תשאף לאחדות עם בני עמך, תנסה להביא לאחדות. ככה, אני מקווה, יהיה לך בטוח בכל מקום שתלך