הרהורים על זוגיות

הייתי נשואה כ-7 שנים. 7 שנים לא פשוטות. 7 שנים מאתגרות אפשר לומר. הילד שלנו הגיע לעולם אחרי תקופת טיפולי פוריות של כ5 שנים! ואיך שהוא הגיע לעולם הכל התחיל להתפרק ביני לבין בעלי דאז. כמו מגדל קלפים שקרס אפשר לומר. מגדל שגם ככה היה מוחזק בקושי.

אני זוכרת את הרגע הזה שהרגשתי – קיבלתי ילד ואיבדתי בעל. הבעל הזה שכל כך הרבה אנרגיה השקעתי כל השנים כדי שכן זה יצליח הזוגיות הזו. בדיאבד, הבנתי שהקשר החזיק בזכות הרצון המשותף להביא ילד! ואיך שזה קרה, המטרה הושגה, כבר לא נשארה סיבה להישאר בקשר הזה שגם ככה היה לא פשוט – אולי בעיקר בשבילו.

היום אני 4 שנים לאחר הפרידה. והלב רוצה להיפתח לזוגיות חדשה. הילד כבר גדל, כבר אוטוטו כיתה א'. ברוך השם זכיתי בילד מדהים ואהוב, זו המתנה שקיבלתי מהנישואין שהיו. ועדיין קשה להיפתח ולהכניס שוב זוגיות, גבר, לחיים.

איך פותחים את הלב, איך מאפשרים לגבר חדש להיכנס לחיי, להשתלב בחיי שגם ככה הם חיים עמוסים למדיי. עבודה, ולבד עם ילד צעיר, ועדיין התמודדויות למינהם עם הגרוש, בקשר לילד כמובן. ועם כל זה, יש רצון לזוגיות, לאהבה, לנתינה וקבלה, לגדילה משותפת עם מישהו שיש איתו קשר טוב של חברות והבנה, יכולת ורצון ביחד להתמודד עם כל מה שבא. יכולת ביחד להינות, לצחוק, ולגדול מכל מכשול שבא.

מאמינה שלמדתי הרבה מכשלון הזוגיות הקודמת, ויש יותר הבנה לגבי זוגיות, לגבי טבע האישה וטבע הגבר. כן, גם קורס הכנה לזוגית עברתי איי שם אחרי הגירושין. הבנות חדשות רבות נוספו מאז הגירושין. חשבונות נפש, התייעצויות והבנות.

נשאר רק ליישם. להאמין שזה כן יכול לקרות! להאמין שאכן למדתי הרבה, ואולי רק כשגבר חדש יהיה איתי, אז רק אראה באמת כמה למדתי מהזוגיות הקודמת ויכולה כבר ליישם מולו. ויש גם אולי יותר להבין מה אני צריכה, להיות מדוייקת עם עצמי, מה אני צריכה בגבר שאיתי.

ושמעתי משהו יפה מחברה, שרק כששינתה את צורת המחשבה, במקום לחשוב שמחפשת גבר שימלא את כל רצונותיה ומאווייה, הנסיך אביר הזה על החמור הלבן, ושינתה ל- רוצה גבר בשביל לתת לו (!), אז הוא הגיע. וכן חשוב האיזון, וההדדיות, רצון הדדי, רצון לחיבור מעל כל המכשולים, מעל כל ה"פשעים". כי "על כל פשעים תכסה אהבה" ☺